פסק-דין בתיק ת"א 33717-08

1. התובע, יליד שנת 1955, אסיר במועד הגשת התביעה, הגיש תביעתו זו בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו, כתוצאה מאירוע מיום 23.10.98, כאשר בעת הזרקת בלוק אפידורלי לצורך שיכוך כאבי הגב מהם סבל, נפל האלונקאי אשר החזיק אותו ומשך אותו אחריו כאשר המזרק נעוץ בגבו [להלן - "האירוע"], וכתוצאה מכך נגרם לו נזק גופני חמור, והוא סובל מתסמונת "זנב סוס".    
   
2. התביעה הוגשה כנגד מדינת ישראל, הבעלים והמחזיקה של בית החולים לגליל המערבי בנהריה בו התרחש האירוע.

3. התביעה הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המחוזי בתל אביב [ת.א. 2677/04] וביום 18.6.2008 הורה בית המשפט המחוזי, לבקשת ב"כ התובע, על העברת הדיון לבית משפט השלום.

4. הנתבעת לא הכחישה את עצם אישפוזו של התובע בבית החולים בנהריה במועד הנטען בשל התקף חריף של כאבי גב וכי התובע קבל אילחוש אפידורלי. יחד עם זאת, הנתבעת הכחישה מכל וכל את ארוע הנפילה של האלונקאי והפגיעה במהלך ביצוע פעולת האילחוש, ובכתב הגנתה טענה כי התובע בדה סיפור שלא היה ולא נברא כדי להוציא ממנה כספים שלא כדין. הנתבעת טענה כי התובע אשר נשפט למאסר ממושך, נוהג להעמיד פני משותק, וכי מדובר במתחזה המעצים ומגזים בתלונותיו ואינו משתף פעולה עם הצוות המטפל.

5. עוד טענה הנתבעת כי לאחר ההזרקה, התובע חש בטוב, התהלך במחלקה באופן עצמאי ורק למחרת החל להתלונן על בעיה במתן השתן. התובע נבדק, והוסבר לו כי יש צורך בהערכה נוירוכירורגית דחופה ולשם כך יש להעבירו לבי"ח רמב"ם, אך התובע סרב, ורק לאחר שיכנועים רבים נעתר להעברתו, ושם אכן נותח התובע ונמצא מהלך חופשי גם אחרי הניתוח.

6. עמדות הצדדים לא היו ניתנות לגישור, ועל כן הועבר התיק לשמיעת ראיות.          
   

נסיבות האירוע
5.   האירוע תואר ע"י התובע במספר הזדמנויות שונות:

      בכתב התביעה נטען, כי בעקבות התקף חריף של כאבי גב תחתון, הופנה התובע לבית החולים בנהריה. הוא אושפז ולמחרת אשפוזו הובל על ידי אלונקאי לחדר הניתוח לשם ביצוע זריקת אפידורל בגב התחתון.

      את שארע בחדר הניתוח מתאר התובע בתביעתו כך: "בחדר הניתוח לא נכח צוות רפואי למעט המרדים, התובע שמע את המרדים מבקש מהאלונקאי להעביר את התובע מהאלונקה אל שולחן הטיפולים. האלונקאי סרב למלא אחר הוראות המרדים בטענה שאין זה מתפקידו וחל עליו איסור לעשות זאת. לאחר ויכוח בין המרדים לבין האלונקאי, הסכים האלונקאי להעביר את התובע מהאלונקה ולהושיבו על שולחן הטיפולים והיה להחזיק את התובע בתנוחה מיוחדת ובצורה כזו שתאפשר למרדים לבצע את הזרקת חומר ההרדמה אל בין חוליות עמוד השדרה הגבי בלי שהתובע יזוז.

      בעת שהמרדים הזריק את חומר ההרדמה, התובע שמע את המרדים צועק ונוזף באלונקאי ומורה לו לא לזוז. לפתע חש האלונקאי בכי רע ונפל על הרצפה כשהוא מושך אחריו את התובע לכיוון הרצפה. מיד חש התובע שהוא משותק בכל חלק גופו התחתון וברגליו".

בתצהיר עדותו הראשית תואר האירוע כדלקמן: "...הייתי בחדר הניתוח עם המרדים ועוד אלונקאי. שמעתי את הרופא מבקש מהאלונקאי שיחזיק אותי והאלונקאי עונה לרופא שזו לא העבודה שלו וכי יש לי הרבה עבודה ואני צריך ללכת, הרופא המרדים אמר לאלונקאי כי הוא צריך רק שתי דקות שתחזיק אותו בשביל לתת את הזריקה. פרט למרדים לא היו עוד עוזרים אחרים, כלומר עוד רופאים. תוך כדי הויכוח האלונקאי החזיק אותי והמרדים הביא את הזריקה אני הסתובבתי כי המרדים אמר לאלונקאי לסובב אותי ולהחזיק אותי עד שהוא יתן את הזריקה. לפתע האלונקאי נפל ומשך אותי אחריו עם הזריקה בגב כאשר המרדים צועק על האלונקאי ושואל אותו מה קרה והרגשתי את הזריקה חזק ונרדם לי פתאום חצי גוף תחתון".

6. במכתב עליו חתום התובע ועליו מדבקה של בי"ח רמב"ם הנושאת את פרטיו תואר האירוע כדלקמן: "בתאריך 23.10.98 יום שישי עברתי בביה"ח בנהריה זריקת בלוק אפידורל עקב בעיות גב שהומחשו בצילומי C.T פריצות דיסק. לאחר הזריקה ולמעשה מרגע הזרקת המחט חשתי בחוסר תחושה מיידית בין הרגליים ובאיבר המין ובישבן. התפתלתי מכאבים וצעקתי לרופא אני לא מרגיש כלום הכל מת אצלי שורף לי אני צריך לתת שתן אני לא יכול כואב לי תעזרו לי..."           
   
7. בתצהיר התשובות לשאלון תואר האירוע ע"י התובע באופן הבא (תשובה 9): "האלונקאי לקח אותי לחדר ניתוח לא היה בחדר ניתוח אף אחד פרט למרדים. המרדים ביקש מהאלונקאי שיחזיק אותי לדקה ויחזיר אותי לחדר. הוא ענה שזה לא מתפקידו אך לבסוף נעתר לבקשת המרדים. אני והאלונקאי נפלנו על הרצפה והרגשתי דקירה חזקה בגב".